חן מרגליות השקעות וסחר בע"מ נ' ערטול ואח'

פסק דין

לפניי תביעה שטרית.

רקע כללי.

התובעת הינה חברה המאוגדת כדין, פתחה בלשכת ההוצאה לפועל בהליכים נגד הנתבעים לגבייתו של שטר חוב על סך 654,069 ₪,( להלן: השטר).

הנתבעים קיבלו את האזהרה, ומיד לאחר מכן הזדרזו והגישו התנגדותם לביצועו של שטר זה.

ראוי לציין , שעושה השטר הינה הנתבעת מס' 2 (להלן: הנתבעת), ואילו הנתבע מס' 1 (להלן: הנתבע), חתם על השטר כערב בערבות אוואל.

החוב שעומד ביסוד של סכום השטר אינו במחלוקת או למצער לא נטען אחרת ע"י מי מהנתבעים . מקורו של חוב זה בדלקים שסופקו לנתבעת, ע"י התובעת וחברה דלק אנרגיה (2004) בע"מ, שהינה חברה אחות של התובעת (להלן:החברה).

חלק מהדלקים סופקו, כאמור, ע"י החברה. חברה זו חתומה על המחאת זכות שצורפה לתצהירי התובעת, ולפיה היא המחתה את כל זכויותיה בשטר . לנוכח חשיבות הנוסח של המחאת זכות זו אביאה להלן בשלמות:

"אני הח"מ דלק אנרגיה (2004) בע"מ ח.פ 51-359293-1 ממחה בזאת לחן מרגליות השקעות וסחר בע"מ ח.פ 51-277531-3.את כל הכספים והביטחונות שיש לי ו/או אשר יגיעו לי מחברת ב.מ טחינת הסולטאן (2003) בע"מ ח.פ 51-347565-7 ו/או מהערב שלה-ערטול ויליאם ת.ז 059398172 מכח שטר החוב שנמסר לי. ( הדגש שלי א.ב)

תאריך: 1.8.06"

לאחר הגשת ההתנגדות ובדיון שהתקיים בפני כב' הרשמת זועבי, התובעת הסכימה לקבלת ההתנגדות , כן נקבע כי התצהירים התומכים בהתנגדות ישמשו ככתבי הגנה מטעם הנתבעים. עקב כך, התיק נקבע לדיון בפניי.

בדיון הראשון שהתקיים בפניי ביום 22.3.09, הרשיתי לנתבעים להגיש תצהירים נוספים ככל שיראו לנכון לעשות כן, וקבעתי דיון ליום 28.6.09 במעמד המצהירים.

עד לישיבה מיום 28.6.09, הנתבעים לא הגישו תצהירים נוספים וכך גם עשתה התובעת. חרף זאת, בהחלטתי מאותו יום הארכתי את המועדים לנתבעים להגשת תצהירים נוספים ולתובעת להגשת תצהירי עדיה. שוב קבעתי לק.מ מורחב בנוכחות המצהירים.

הזמן נקף, הנתבעים לא ראו להגיש תצהירים. והנה בישיבה מיום 28.10.09, מופיע התובע יחד עם ב"כ החדש ( עו"ד זועבי מוחמד), כאשר האחרון מודיע כי אך לאחרונה קיבל את ייצוג הנתבעים, כן מפאת העובדה שעדיין לא קיבל את המסמכים לידיו מב"כ הקודם של הנתבעים (עו"ד שאדי ערטול), אזי עתר לדחייה לק.מ נוסף. לבקשה זו לא נעתרתי, וקבעתי את הדיון לשמיעת ראיות הצדדים ולסיכומים בע"פ ליום 12.1.10.

בדיון המיועד לשמיעת ראיות הצדדים הופיע הנתבע בעצמו ללא ב"כ הקודם אך גם ללא ב"כ החדש. בפתח הדיון הנתבע הודיע כי שחרר את עו"ד זועבי ודווקא חזר ויפה את כוחו של עו"ד ערטול. על-כן והואיל ונבצר מעו"ד ערטול להתייצב , הוא ביקש כי הדיון ידחה למספר ימים כדי לאפשר הופעתו של ב"כ וגם למיצוי המו"מ. מיד לאחר שהנתבע העלה בקשתו, ראיתי לדחותה.

מכל מקום, אף שדחיתי את בקשתו של הנתבע לא ראיתי להכריע בעניין על סמך מחדל זה בלבד, אלא העדפתי לברר את המחלוקות לגופן. יצוין, כי למרות שניתנה לנתבע את האפשרות לחקור את המצהירים מטעם התובעת , נתבע זה וויתר על זכותו זו. כך גם עשתה התובעת שעה שהעדיפה שלא לחקור את הנתבע על תצהירו.

טענות הנתבעים.

הנתבעים אחזו בגרסה לפיה שטר זה נחתם בדרכי רמייה. הם מפרטים, כי במשך זמן רב התובעת נהגה לספק לנתבעת דלקים ללא כל ערבות אישית מצידו של התובע. ומדגישים, כי שני נציגים של התובעת התייצבו במשרדי הנתבעת לערך באמצע שנת 2006. נציגים אלה ,ששמותיהם איתן ואלי, שוחחו עם התובע וביקשו כי האחרון יחתום על ערבות שתבטיח כי הנתבעת תמלא אחר התחייבויותיה לתובעת. למשמע דרישה זו , הנתבע הגיב בסירוב תקיף ואף התנה את המשך התקשרותה של הנתבעת עם התובעת בכך שלא תיחתם כל ערבות ( סע' 5 לתצהיר מיום 19.9.07). לא זו אף זו, הנתבע גם ראה להדגיש כי במעמדה של שיחה זו נכח עד ששמו כרם אליאס ואשר תצהיר מטעמו גם צורף להתנגדות הנתבעים.

בחלוף כחודש ימים, כך טוען הנתבע בתצהירו, פנה אותו איתן לתובע בהצעה לפיה הנתבעת תרכוש מוצרי דלק מחברה חדשה כאשר המחיר שדורשת חברה זו הינו כלשונו:" נמוך פי 3 מהמחיר ששלמה חב' סולטן"( סע' 8 לתצהיר). זו הייתה ההצעה המפתה שהוצגה בפני הנתבע. בהמשך איתן דאג כי הנתבע ונציג של החברה החדשה בשם יניב יפגשו. באותה ישיבה יניב חזר ואישר באוזני הנתבע את המחירים, אם כי התנה , כטענת הנתבע, אספקה והתקשרות עם החברה החדשה בחתימה על שטר ריק המיועד להבטיח תשלום התמורה בגין הסחורה שהנתבעת תקבל. הנתבע לא היסס, הרי עסקינן בהצעה אטרקטיבית ביותר, וחתם על השטר. בדיעבד הסתבר לנתבע כי איתן ויניב הונו אותו והחתימוהו על שטר שלא כדין ותוך הטעייתו.

זוהי תמצית גרסתו של התובע אותה שטח בתצהירו ועל סמכה בפי הנתבעים מספר טענות משפטיות. הנתבעים טוענים כי בפועל לא ניתנה כל תמורה בגין השטר, כי הפרטים שהוספו לשטר נעשו תוך זיופו ומבלי שניתנה הרשאה לנתבעת או מי מטעמה לעשות כן. גם מוסיפים, כי עסקינן במעילה באמון ותרמית החותרים תחת זכותה הקניינית של התובעת בשטר.